שניהם חוששים. שניהם מבוהלים. אבל לא רק הם: גם בתנועת החמאס. שני הצדדים טיפסו על עץ גבוה מידי, ועתה הם אינם יכולים עוד לרדת. כל "ויתור", אם של פת"ח, ואם של חמאס, הוא בבחינת "כניעה" של צד אחד לאחר.
התפשטות האלימות ברחובות הביאה להרג חפים מפשע. ילדים ונערים, נשים וגברים. החמאס יורה ללא הבחנה, והפת"ח מגיב בגל חטיפות ומטעני צד. ההידרדרות הביטחונית הפנים-פלשתינית מאיימת לקבור את החברה המקומית לא רק ברמה הכלכלית, אלא גם ברמה האזורית. ההישגים המדיניים בזירה הבינלאומית, גם כך נעלמו עם עליית כוחות החמאס לשלטון, ועכשיו גם העולם הערבי חושש לעתידו.
עובדים על עצמם
"אנו אומרים שהפיגוע הוא תגובה טבעית ומבורכת. זהו המאזן שימשיך לפעול בכל פעם שהישראלים יפרו את הרגיעה, אנו נמצא את הדרך להגיב, בין אם ברקטות ובין אם בפיגועי התאבדות". כך צוטטו היום אנשי הג'יהאד.
ואכן, תנועת הג'יהאד האיסלאמי מיהרה וברכה על הפיגוע. זה לא מפתיע. דובר התנועה ברצועה, דאהוד שהאב, אמר כי מדובר בפעולה מבורכת שמדגישה את כוונתה של ההתנגדות הפלשתינית להמשיך בג'יהאד עד לשחרור כל האדמה הפלשתינית. שהאב אמר, כי "זהו מסר לכל העולם כי זכותה של ההתנגדות הפלשתינית לבחור את הזמן והמקום המתאימים כדי לבצע את פעולותיה, וזהו מסר לכל הניצים הפלשתינים להפסיק את מלחמתם הפנימית. זהו יום של שמחה".
כשדאהוד שהאב מדבר על "יום של שמחה", הוא יודע על מה הוא מדבר. גם בכירים בחמאס העידו בשבוע האחרון כי פגיעה בשטחי ישראל היא "הדרך היחידה שיכולה להביא להרגעת הרוחות בתוך הבית הפלשתיני". גם הם, זאת כבר אמרנו, חוששים מהפ'יתנא, ממלחמת האחים שרודפת אותם, כרוח רפאים, ומאיימת על שלטונם.
המלחמה הפנים פלשתינית, אינה רק מלחמה על דמות ההנהגה בשטחים. מלחמת האחים הפלשתינית היא מלחמת על הגדרה ועל דרך. המאבק בין תנועת הפת"ח ואנשי החמאס עתיד להכריע מה יהיו פניה של החברה הפלשתינית בשנים הקרובות: חברה הדוגלת בלאומיות ו"פלשתיניות", או חברה הנאבקת לשימור הקדושה האיסלאמית. זהו מאבק של לאום נגד דת. מאבק של חילוניות נגד "קדושה".
